דת ומדינה חופש הדת כערך הכרחי בחברה

החזון האוטופי של שיבת עם ישראל לציון הוגשם במאה שעברה בזכות אנשים שחלמו ויצרו.

הרוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל היהודים רוצים שמדינת ישראל תהיה מוכרת  כמדינה יהודית. הם גם רוצים שהיא תהיה מדינה דמוקרטית. האם זה אומר שהיא צריכה להתקיים אך ורק על פי הדת היהודית, דבר שאלולה להתנגש עם היותה דמוקרטית? או, האם קיימת הגדרה אחרת של "יהודית" שמתאימה יותר לאופי של מדינה מודרנית ודמוקרטית?

כל העולם הדמוקרטי מתבסס על עקרון של כבוד האדם ושוויון זכויות בסיסיות בלי אפלייה לכל אזרחי המדינה. זכות בסיסית אחת היא הגישה הדתית המסוימת של האזרח. לכן משטרים דמוקרטיים קבלו את האבחנה הברורה בין המדינה כמשטר רשמי ששולטת בתחומים מסוימים של האזרח ובין הדת כשייכת לתחום הפרסונלי הפרטי של האזרח שאסור למשטר להתערב בו יתר על המידה. וכאשר מתברר שקיים סתירה בין הסד הציבורי ובין פירוש זה או אחר של חוג דתי זה או אחר, המדינה תמיד גוברת על הדת. כאשר יש התנגשות כזאת כל אזרח רשאי לפעול על פי האמונה הדתית שלו אבל זה אלול להיחשב כעבירה על חוקי המדינה ואכן האזרח הזה נענש לפי חוקי המדינה.

הסיבה להסדרים אלו נמצא ברעיון המרכזי של מדינה דמוקרטית, שאזרחי המדינה תוך כדי דיון ומחקר וחשיבה מחליטים מה מותר ומה אסור לעשות במדינה. אין זיקה לחוקים "חיצוניים" למחשבות והחלטות של האזרחים. אפילו דברים דתיים, שלכאורה מקורם במאמר אלוהים, כפופים להחלטות של אזרחי המדינה.

מעניין שרעיון זה נמצא במדרש יהודי עתיק: בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ח ויאמר אלהים נעשה אדם וגו' במי נמלך, ר' יהושע בן לוי אמר במלאכת שמים וארץ נמלך …. ר' שמואל בן נחמן אמר במעשה כל יום יום נמלך…

שתי בעיות מרכזיות בין דת ומדינה דמוקרטית הן:

1. הדת טוענת שחוקיה הם מוחלטים והם לא מבוססים על ידע אנושי כלל, אלא נשענים על התגלות אלוהית שרשומה בספר.
2. קיימות שיטות שונות מגוונות ואף סותרות בקבוצות שונות של העם על הפירוש הנכון של חוקי הדת. איזו דרך תהיה זאת של המדינה? ומה קורה לקבוצות שרוצות פירוש אחר?

לכן, ברור שי בעיתיות בלתי ניתן לגישור ברעיון של הדת היהודית כמתאימה לניהול מדינה דמוקרטית.

היו הוגים שנסו להסביר איך לשלב בין דת ומדינה, כדוגמת הרב חיים הירשונזון, אבל הם לא השפיעו על ההווצרות של המערכת הפוליטית הקיימת במדינה כעת. כדאי יהיה לחזור וללמוד את גישותיהם, אבל ברור שלעשות שינוי יש צורך ביותר מרעיונות בלבד.

בתורתנו הקדושה קיימות גישות שונות ומגוונות, אפילו סותרות. ולכן, התכונה המרכזית הנחוצה של אורח היהדות לדורותיה הייתה תכונה של ענווה אפיסטמולוגית. חייבים לחיות תמיד מתוך עמדה של ענווה, שאיננו יודעים ולא יכולים לדעת מה מחשבותיו של הקב"ה או, כמו שכתב הרמב"ם, אפילו אם בכלל יש לו מחשבות.

התוצאה היא הכתוב בתלמוד:  "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן" [ערובין יג ע"ב]. הבסיס לגישה הזאת היא הענווה האפיסטמולוגית הדרושה כדי שלא יכול להיות כפייה בלתי מרוסנת של קבוצה של יהודים על קבוצה אחרת. היא מסוכמת בפסוק שמסביר למה בית הלל ובית שמאי יכלו לשאת נשים מהקבוצה האחרת אף על פי שהלכותיהן של כל קבוצה היו סותרות. "והאמת והשלום אהבו" [זכריה ח, יט]. דהיינו, כוון שאין לי אפשרות לדעת את האמת עלי להבין שאולי יש צדק בדברי חברי אף על פי שאני לא רואה אותה ומתנגד לגישתו. הרבה אריאלה גרץ ברטוב אומרת שלחיות פלורליזם זה כואב. אבל אם אין כאב אין שכר, ואין לכידות חברתית.

אין השאלה האם היהדות היא גזענית ביסודה, אלא השאלה היא: "האם אני רוצה שהיהדות תהיה גזענית?" אין השאלה האם מותר להכות חיילים ולעשות מעשי חבלה אלימים כדי להרחיב גבולות ישראל, אלא השאלה היא "האם אני רוצה שאידיולוגיה תגרום לפגיעה בצה"ל?" אין השאלה היא האם היהדות מנוגדת לדמוקרטיה, אלא "האם אני רוצה שיהדות תהיה מנוגדת לדמוקרטיה"?

מה הטעם שכל אחד רשאי לבחור את היהדות שהוא רוצה? האמת לאמיתה נאמרה על ידי מורי וחברי הרב פרופ' פנחס פלאי ז"ל: "אין היהדות אומרת משהו על כל נושא שהוא. יש יהודים רבים שאומרים דברים רבים, מגוונים ואף סותרים על כל דבר בעולם בשם היהדות." היהדות נמצאת במקורות ישראל, במקרא, מדרש, משנה, תלמוד קבלה ופילוסופיה וכל השאר. שם אנו מגלים שהרב פלאי צדק לגמרי. ולא רק זה אלא המקורות האלו טרחו לשמור את כל הדעות המגוונות ואף הסותרות עבורנו כמורשה מדור לדור.

חז"ל כבר הבחינו בבעיתיות של עובדה זו ואמרו: "בעלי אספות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב [שמות כ'] וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. [תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב]

הלקח ברור: על כל אחד מוטלת האחריות ללמוד את קשת הדעות ולפתח לב מבין ורגיש שיחליט איזו מן הדעות תהיה בשבילו היהדות. יש פה תובנה עמוקה, שרק מי שלמד את כל הדעות יש לו את הזכות המוסרית לומר "פסיקתי והבנתי את היהדות היא כך וכך". בקיצור כל אחד יכול לדבר בשם היהדות, בתנאי שלמד קשת דעות הקיימות ונוקט עמדה מנומקת מתוך הלימוד יחד עם לב מבין ושומע. אין תחליף ל"לב מבין ושומע", כי הלב בניגוד לשכל מדריך אותנו תמיד לדרך החמלה, הרחמים, הסובלנות וההטבה.

חשוב להוביל בהקמת מרכזים ובאתרי רשת ללימוד וליבון היהדות לצבור הרחב. שם השיחה תהיה פתוחה, יהיו מורים, מכל הזרמים ביהדות, אבל התלמידים יהיו ביניהם. המגמה היא ליצור קבוצה רחבה במספרים משמעותיים שמסוגלים להוות מנהיגות דתית ציבורית שפועלת בעיקר מן המניעים ועם תפישת העולם והיהדות שמשורטט. המנהיגות הזאת יכולה לבוא מן קהל האזרחים היהודים בישראל שרואים חזון חשוב להתייחס ולפעול בתוך ולמען שינוי חברתי זה.

מנהיגות ציבורית רחבה כזאת, שמתבססת על ופועלת לפי העיקרון של פלורליזם דתי, מסוגלת להביא לשינויים גדולים מאוד ביחס לדת בחברה, ועד לשינוי חוקי המדינה כדי שחוקים אלו ישקפו השקפה פלורליסטית לדת של "אלו ואלו". וזאת צעד גדול וחשוב לבריאות הנפש הדתי בחברתנו.