לקסיקון נוסח ארץ ישראל העתיק     מאת: הרב מיכאל גרץ

המקור וההשראה לעסוק בסידור המבוסס על נוסח ארץ ישראל העתיק הוא הסידור שפרסם מורי ורבי וחברי הטוב הרב שמחה יצחק רוט (הרשי"ר) זצ"ל שנקרא "מכנף הארץ זמרות שמענו (ישעיהו כד, טז) ובו שחזור תפילה לפי נוסח בני ארץ ישראל מן קדמא דנא" שפורסם בשבט תשע"א. הסידור שלי איננו שחזור אלא נסיון לבסס סידור עכשווי, שמותאם לאמונות ודעות של היהדות המסורתית במדינת ישראל, בעקבות הרב רוט.

מה זה נוסח ארץ ישראל העתיק? מדובר בנוסח הספציפי של התפילות הקבועות של יהודים בתקופת סוף בית שני, מסביבות 30 לפניה"ס ומשך התקופה של המשנה והתלמוד הירושלמי, דהיינו עד המאה ה5 או 6 לספירה. אלו הם נוסחי התפילה שהשתמשו בני ארץ ישראל בתקופה הארוכה הזו.

איפה אפשר למצוא את הנוסח הזה? קיימים שרידים של הנוסח בספרות החז"לית הארץ ישראלית, המשנה, מדרשי ההלכה, התלמוד הירושלמי וכו'. בכל הספרות הזאת אין סידור שלם או אפילו טקסט שלם של תפילה, חוץ מקריאת שמע.

בסוף המאה ה19 פרופ' שלמה זלמן שכטר, מאוניברסיטת קמברידג' באנגליה, הבחין בחשיבות של מסמכים שהובאו לו על ידי שתי אחיות מבית הכנסת "בני עזרא" בקהיר. זה היה בית כנסת של גולי ארץ ישראל שחיו בקהיר ושהתפללו וקראו את התורה על פי המסורות של בני ארץ ישראל יותר מאלף שנים. גם כאן אין סידור שלם, אבל קיימים הרבה דפים עם תפילות שלמות ונוסחים שונים, והרבה מידע על מנהגי תפילה וקריאת התורה.

מטבע של תפילה בספרות ההלכה קיים מושג של "מטבע של תפילה" שמכנה את תפילות החובה של כל יום, ושאין לשנות אותו או לחרוג ממנו. התפתחה הבנה שכינוי זה אומר שכל יהודי חייב להגיד את נוסח התפילות האלו בדיוק כמו שהם ולא לחרוג ולא לשנות את לשון התפילה. בעקבות התגליות הרבות מגניזת קהיר היום כמעט כל החוקרים מסכימים שאין הדבר כך. מה שאסור לשנות או לחרוג ממנו הוא רק חתימה של הברכות, דהיינו הנושא של כל ברכה וברכה. הביטוי "מטבע" אם כן מתייחס למסגרת של התפילה ולא לנוסח ספציפי. מותר ואף חובה לשנות את נוסח התפילה. זאת על מנת לקיים את הכלל שמופיע בהלכה הארץ ישראלית ובו חייב אדם לחדש משהו בתפילתו כל יום, שמא התפילה תהיה כמשוי (משא) עליו.

מה היה ב"מטבע של תפילה"? מטבע של תפילה ליום חול כלל בשחרית את קריאת שמע וברכותיה, העמידה, קריאת התורה בימי ב' וה'. כאמור, החתימות של הברכות היו קבועות, אבל נוסח של כל ברכה לא היה קבוע. קריאת שמע, כשמה כן היא, קריאה לפי טעמי התורה של שלושת החלקים של קריאת שמע. כנראה קראו אותה בקול לפי הטעמים. היא הייתה מרכזית. העמידה הייתה התפילה החשובה, היא לא "קריאה" אלא תפילה שחיבורה היה בעיקר לא מקראי. בגלל חשיבותה היא זכתה לכינוי "התפילה".

תכנים של התפילה והמנהג של בני ארץ ישראל מכאן ניתן להבין שהתכנים של נוסח התפילה הארץ ישראלית מצטיירים כתפילה דינמית ועם הרבה גמישות בניסוח. גם היא נשענת על פסוקי המקרא כמקור לניסוח התפילות, ואף מציגה פסוקים כדרך המדרש הארץ ישראלי שמלאה וגדושה בפסוקים שמזוהים על ידי מילת פתיחה כמו "ככתוב" או "כאמור".

דעות תיאולוגיות ודתיות במאמר אחד כותב הרב שמחה רוט: "כוונתי היא להציג הבדלים באמונות ודעות שמתבהרים מהשוואה בין שני מנהגי התפילה [בבל וארץ ישראל]. חשוב לציין שאין אפשרות לקבוע אם הבדלים אלה באמונות ודעות יצרו את השוני בנוסחי התפילה או שמא נוצרו בגללו. אך אני מקווה שבהמשך דברַי אַראה שהבדלים משמעותיים למדי באמונות ודעות (לפחות ממבטו של החוקר בן ימינו) אכן מתבהרים תוך כדי השוואה בין הנוסח (הבבלי) של סידורי התפילה של ימינו לבין זה שנמצא במסמכים מהגניזה הקהירית. אך על הקורא להיות מודע תמיד שאין לנו אפשרות לקבוע אם ההבדל הגדול שבין שתי גרסות מבטא הבדל מחושב באמונות ודעות בין שני המרכזים או שמא ההבדל הוא מקרי. אולם, תהיינה כוונותיהם של מנסחי הברכות אשר תהיינה, ברור שבמקרים לא מעטים המשמעות הסופית של ברכה זו או אחרת שונה מאוד בכל אחד מהמנהגים."

בסוף מאמרו הרב רוט נותן שתי דוגמאות: "לדוגמא, עצם הידיעה שייתכן שעבור בני ארץ-ישראל ברכת גבורות נסבה בעיקר על כלכלת גשמים יכולה להאיר עיניים. עצם הדבר שברכת העבודה אינה כוללת איזכור מפורש של סדר הקרבנות יכול להוציא נשמה טהורה ממבוכתה."

במאמר שלי הצעתי עוד דוגמא שברכות התורה הרווחות בנוסח הבבלי שונה במהותו מהברכות של נוסח ארץ ישראל, וההבדל משקף את המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי מאיר על השאלה האם התורה מיועדת לכל בני האדם או רק ליהודים.

(ראה תלמוד בבלי סנהדרין נט ע"א: ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר +דברים ל"ג+ תורה צוה לנו משה מורשה – לנו מורשה ולא להם. – וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה – מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה – דינו כנערה המאורסה, דבסקילה. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול – שנאמר +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אתם האדם וחי בהם, כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! – התם בשבע מצות דידהו.)