שאלה: האם מותר לקרוא את התורה ע"י קריאת שליש מפרשת השבוע כדי להשלים קריאה של כל התורה בצבור במשך שלוש שנים?

תשובה: איננו מסכימים ששיטת הרב דורף והרב אייזנברג לקריאת התורה ע"י קריאת שליש מפרשת השבוע בביה"כ בשבת כדי להשלים קריאה של כל התורה בצבור במשך שלוש שנים היא אסורה. לדעתנו, שיטה זו שהשתרשה הלכה למעשה בחלקים נרחבים בעם מותרת להלכה.

הרב רוט והרב לזר פסלו את השיטה האמורה כי הקריאה שנשמעת בביה"כ משבת לשבת אינה "ברצף". הם בססו קביעה זו על האמור בתלמוד (מגילה לא ע"ב; ראה מקור האימרה תוספתא מגילה ג:י) שמקום שמפסיקים משם ממשיכים. אימרה זו התפרשה כחובה של שמירת "רצף" בקריאת התורה, אבל אין ספק שהמחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה, ובתוספתא בין תנא סתם ור' יהודה, איננה מתייחסת ישירות לשאלה האם מותר לקרא שליש מהפרשה בבלית כל שבוע. נראה לנו שהמחלוקת מתייחסת לשאלה היכן בדיוק מתחילים את הקריאה בשבת בבוקר בבית הכנסת. לפי ר' מאיר ממשיכים תמיד לקרוא מהפסוק שבו הפסיקו לקרוא בפעם הקודמת, ולפי ר' יהודה, והלכה נפסקה בשם ר' זירא לפי דעה זו, חוזרים למקום שבו הפסיקו את הקריאה בשבת הקודמת. (חוקרים מודרניים דנו בשאלת מהות המחלוקת, ביניהם הרג"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה, מגילה 1174-5, וראה ישראל מ. תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון, עם' 171 וכו', הוצאת מאגנס, תשנ"ב, שציפנסקי, התקנות בישראל, כרך א' עמ' קפט והלאה)

כאמור השאלה האם ניתן לקרא חלק מהפרשה כשיטת הרבנים דורף-אייזנברג לא נדונה לעולם במקורות ההלכתיים הקדומים וממילא אין דבריהם של חכמים בסוגיות הנ"ל מתייחסות ישירות לשאלה זו.

יתירה מזאת, אין ספק שהמחלוקת הנדונה התייחסה לקריאה הארץ-ישראלית, כאשר כל סדרה קצרה בהרבה מן הפרשיות הבבליות שאנו רגילים להן היום. ואפילו בקריאה קצרה זו של תקופת התנאים היו חכמים, כגון ר' מאיר כאן, שראו לנכון לחלק את הקריאה משך השבוע. הוי אומר, אפילו בתקופת התנאים כשהקריאה היתה קצרה יותר מהקריאה על-פי החלוקה הבבלית, התמודדו החכמים עם הבעיה של אורך הקריאה.

הראשונים וחכמי ההלכה בדורות הקודמים שקבלו את מאמר הגמרא שהלכה כר' זירא ויישמו את המאמר שלו על הקריאה הבבלית, לא לקחו בחשבון את ההקשר ההיסטורי להלכה זו, דהיינו שכל הדיון התייחס למצב שבה היתה נהוגה שיטת קריאה אחרת לגמרי, ולא שאלו את השאלה "האם מותר לקרא שליש מהפרשה הבבלית כל שבוע".

אם כן, שאלה זו היא שאלה חדשה אשר יש לשקול אותה ברוח ההלכות הקדומות ולאור הנסיבות שהביאו להשתרשות מנהג זה בחלקים נרחבים בעם.

 בזמננו ה"רצף" בתודעת הקהל הוא הרצף של החומש המודפס, שתמיד מחלק את התורה לפרשיות הבבלית לעומת תודעת ה"רצף" של הקדמונים שהתבססה על שמיעת הקריאה בלבד. (ראה למשל, הטור או"ח קמד; השו"ע או"ח קמד:א) כתוצאה של שינוי בתודעה של "רצף" הקריאה משמיעה להתבוננות בספר מודפס, מקבל המונח "מקום" בכלל שהמקום שמפסיקים שם מתחילים, מובן חדש. המקום שמפסיקים בתודעת הצבור היום הוא פרשת השבוע. והציפיה של הצבור לשבת הבאה היא קריאה מתוך הפרשה הבאה.

ציפיה זו מתחברת לשיקול נוסף בעל משקל לקבלת שיטת הרבנים דורף-אייזנברג להלכה הוא השיקול של שמירה על התודעה של פרשת השבוע המקובל היום בעם ישראל.

לפי פוסקים רבים וביניהם הרמב"ם (ראה: ישראל מ. תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון, הוצאת מאגנס, תשנ"ב, במיוחד עמ' 171-175) הטעם העיקרי לקריאת התורה הוא תלמוד תורה. יתכן, שאלו שפסקו לחלק את הקריאה הארץ-ישראלית על פני השבוע דאגו לאפשר לצבור השומע את הקריאה לימוד משמעותי של הקטע הנקרא. מכל מקום, רצוי לפתח תודעה של תלמוד תורה ביחס לקריאת התורה בצבור. שיטת הרבנים דורף-אייזנברג מטפחת תודעה זו ותורמת לערך זה.

המנהג של קריאה על פי השיטה של הרבנים דורף-אייזנברג השתרש בקהילות רבות בעולם היהודי, בעיקר בחו"ל, וגם במספר קהילות בארץ. מנהג יכול להוסיף על הלכה קיימת, להכריע במחלוקת הלכתית, ואף קיים הכלל ש"מנהג מבטל הלכה" (ראה דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, 5 כרכים ובמיוחד בכרך א' וב' הפרקים על כוח המנהג, והשווה מנחם אלון, המשפט העברי, כרך ב' עמ' 713 וכו'). כיוון שהשאלה של קריאה בשיטת הרבנים דורף-אייזנברג לא נידונה במפורש במקורות ההלכתיים הקדומים, דעתנו היא שמותר לקלוט את מנהג הקריאה בשיטה זו שהשתרש בחלקים נפוצים בעם כהלכה.

 בנוסף לכך, אפשר לקלוט לתוך ההלכה דבר חדש אם החידוש מקיים באופן טוב יותר את המצווה לפי טעמה. (לדוגמא, רבנו תם קבע כי אין כל פסול הלכתי בעיבוד בסיד מפני שהוא טוב יותר משיטת העיבוד המותרת על פי התלמוד; ראה תא-שמע, שם, עמ' 179). נדמה לנו, שעל אף שקיימים הבדלים בין המקרה דידן והמקרה של רבנו תם, בכל זאת הגישה שלו מאפשרת לנו לקבוע כי כיוון שקריאה קצרה יותר משרתת טוב יותר את מצוות קריאת התורה בטעמה של לימוד.

מסקנה

מותר לקרוא שליש מן הפרשה בבית הכנסת בשבת כל שנה, ולכך להשלים קריאה בצבור של כל התורה במחזור של שלוש שנים.

הרב מיכאל גרץ     הרב גילה דרור