פרשת ויצא ציון

במסגרת הנושא זה ספר תולדות אדם על שושלות בתנ"ך – תולדות והורים

לקראת יום מניעת אלימות נגד נשים ב25 מחר

• מה למדתי מההורים שלי יבדלו שניהם לחיים ארוכים וטובים !

מאבא שלי למדתי שהיהדות הולכת בד בבד עם החיים המודרניים. אין התנגשות, אין סתירה, יש פשוט בחירה מתמדת בעקרון של ובחרת בחיים. גישה הלכתית שמאפשרת מחוייבות למצוות עם הגישה האגדית של השל לקיום המצוות .

למדתי גם גמישות ואיך להשתנות, כך למשל בעקבות לחצים של אמא שלי הפמיניסטית והרצון להיות חלק מהעשייה הדתית בבית הכנסת, אבא שלי הוביל מהלכים של לשנות מנהגים, להתעמת עם אנשים, ולהכריע בשאלות קהילתיות לא קלות.

מאבא שלי למדתי עוד המון המון דברים אבל אתם תזכו לשמוע אותו בעוד שלושה שבועות בבת המצווה של איילת.

מאמא שלי למדתי לא לעשות הנחה לתמיהות שעולות מהטקסטים היהודיים הקשים שאנו פוגשים. לא לעגל אותם ולא לפחד לחשוף אותם. בתור חוקרת ודרשנית פמיניסטית מהראשונות בישראל לעסוק בנושא הזה, היא מישירה מבט אמיץ לנושאים קשים במסורת שלנו. ככה למשל היא כותבת באומץ רב מדרש מודרני על אונס דינה והעוול שנעשה לה, משווה אותו להושע או יחזקאל שמשווים את עם ישראל לזונות ומשתמשים בלשון שוביניסטית מאוד, וכלה בספר שכתבה במהלך מחקר של עשר שנים על אלימות נשים ביהדות.

מחר אנו מציינים את יום מניעת האלימות נגד נשים, ואמא שלי כתבה ספר שלם (להראות) שיש בו סקירה של הדעות בעד ונגד הכאת נשים ביהדות. חלקכם אולי מרימים גבה האם יש מקורות בעד הכאת נשים? אז תאמינו או לא, אכן יש דעות בעד, ואנו צריכים להתמודד עם זה.

בפרשת השבוע שלנו יש רמז לדבר, כשלבן בא ליעקב לאחר מרדף לילי, ולאחר שהסכימו ללכת איש לדרכו, והוא אומר לו: אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי, …. אֵין אִישׁ, עִמָּנוּ; רְאֵה, אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.

אמא שלי כותבת שלבן דווקא מתגלה כאבא מסור לבנותיו והוא דואג להם ומאיים על יעקב שלא יפגע בהן לרעה, כי אחרת הוא יפגע ביעקב. כלומר יש כאן הנחת יסוד שהבעל יכול לפגוע באשתו ולענות אותה, כי היא רכושו.

כך כתוב בבראשית פרק ג: 16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך:

הנביא הושע משתמש בדימויים חריפים מאוד נגד נשים, ומציג את היחסים בין ה' לעם ישראל כיחסים בין בעל קנאי לאשתו המוכה: 4 ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה:  5 פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא:

גם המדרש בשמות רבה מנסה להסביר את יחסו של ה' לעם ישראל במשל יחסים אלימים במשפחה:…בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין והיו אומות העולם אומרים אין הקב"ה חפץ באומה… כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקב"ה א"ל רבון העולם אמת שמאסת את בניך? זה שכתוב : מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא… משל לאחד שהיה מכה לאשתו אמר לו שושבינה עד מתי אתה מכה אותה? אם לגרשה אתה רוצה הכה אותה עד שתמות, ואם אין אתה רוצה אותה למה אתה מכה אותה? א"ל אפי' כל פלטין שלי חרב לאשתי איני מגרש, כך … א"ל הקב"ה לירמיהו : אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל .

מוכרת לנו התופעה של הבעל המכה והמתעלל שמוכן להפסיד את כל עולמו העיקר לא לגרש את אשתו.

ולצערנו גישה זאת גם עוברת להלכה: כך הרמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה י: כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט… /השגת הראב"ד/ כופין אותה ועושה אפי' בשוטי'. אי אפשר! מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה עד שתכנע.

גישה זאת אולי מושפעת מהשלטון המוסלמי כך למשל רב יהודאי גאון 760 פומפדיתא:

והנשים חייבות לכבד את בעליהן… וכשנכנס בעלה מן החוץ חייבת האשה לעמוד על רגליה ואין לה רשות לישב עד שישב בעלה ואין לה רשות להרים קולה עליו, ואפילו מכה אותה תשתוק כדרך שהנשים צנועות עושות… ( אוצר הגאונים, ב.מ. לוין, 8, כתובות, ירושלים, תרצ'ט.)

אך לצערנו גם באשכנז התופעה רווחת , למשל רבי ישראל איסרליין נפטר 1460

שאלה: מי ששמע אשתו מקללת ומזלזלת באביה ואמה והוכיחה בדברים על זה כמה פעמים, ולא הועיל, האם מותר להכותה כדי לייסרה שלא תעשה או לאו?

תשובה: יראה דבכה"ג מותר, ואע"ג דכתב במרדכי פ' המדיר בתשובת רבינו שמחה דהמכה את אשתו עובר בלאו ד'פן יוסיף', והחמיר מאד בדבר כדאיתא התם, מ"מ לאפרושי מאיסור חמור כזה ודאי מותר….

אך ישנם פוסקים אמיצים שלא מוכנים לקבל גישה זאת, כך למשל שו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג) סימן תתקכז שנפטר 1293

… קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודית דלחיים נתנה ולא לצער… ואם דבריו אמיתיים תקנסהו קנס חמור בגופו ובממונו … ואם לא יעמד הבעל מקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה אנו מסכימי' אחריהם להיות מנודה בב"ד עליון ובב"ד התחתון ויעשוהו ע"י גוים לתת גט עשה… כי כן הסכמתי עם חבירי שיהא גט מעושה בגוים כדין (גיטין פ"ח ע"ב)…..

שלא יהיה לאף אחד ספק, הדיון הזה לא הסתיים בימי הביניים ועד היום ישנם רבנים שאומרים שאפילו אם היה הבעל רודף אחרי אשתו להכותה בסכין שבידו, אין כופין אותו לגרש, ואפילו לא אומרים לו שהוא חייב להוציאה.

רבים הם הרבנים שמנסים לכפות על האשה את מושג השלום בית. על זה כותבת אמי:

ע"מ להעריך את היחסים שעל נשים מוכות להתמודד עמם, עלינו להבין כמה עמוק מושרש המושג של "שלום בית", במרקם של החברה הישראלית.  זוהי כמעט אידאולוגיה לאומית; עלינו להוליד ילדים ולהשאר יחד, בכל מחיר.  בגלל שלום בית, קשה לנשים רבות לחשוב על שבירת נישואים.  נציגים של סוכנויות ציבוריות, כמו רבנים, שוטרים ועובדים -סוציאליים משתמשים במושג "שלום בית" ע"מ לסלוח לאלימות נגד נשים, ולחזק את כניעות האשה, תוך יעוץ לנשים להשאר עם בעליהן, ולהאבק למען פיוס, בלי להתיחס למידת האכזריות שנהגו בהן. כמה אירוני הוא, ששלום בית, מביע בדיוק ההפך.

אם כן אנו רואים כיצד המטפורות הבעייתיות ביחס של גבר לאשה משפיעות על תפיסת הרבנים את מקומה של האשה בבית ומעמדה בהלכה. רק שינוי של אופן השיח ביחס לאשה, כולל שינוי עמוק בדימויים בהם אנו משתמשים יוכל להביא את השינוי החברתי.

כפי שאומרת אמי בכנס נשים לפני כמה עשרות שנים:

"עם השינוי החברתי, מצופה שנורמות שהיו מקובלות בעבר, תשתננה אף הן. ההנחה שבעבר ניתן היה להשאיל מיחסי בעל-אשה ליחסי אלהים-עם, הרי כיום אין לכך מקום.  הפיכת נשים לאוביקט פורנוגרפי, דורשת שטקסטים כאלה לא יחשבו כ"דבר אלהים" בהקשרים ציבוריים.91  יש להצהיר ולהכריז, כי הפרקים המעודדים גברים לחקות את הבעל\האלהים המתעלל, לא יוקראו עוד בקול רם בבית הכנסת, וכי יש למצא פרקים אלטרנטיביים."

 אין מטרתי "להכות את המסורת".  אנו חייבות להתמודד עם המקורות כמו שהן.  אם אנו רוצות לשנות מציאות שפירושה אי-צדק או אי-מוסריות, אנו צריכות בראש ובראשונה להכיר מאיפה נובע בסיס האי-צדק.  אין לי עניין ליפות או למרוח את המסורת כפי שהיא, אלא להראות אותה ולהאבק עם האי-מוסריות שלפעמים נמצאת בתוכה.

       אני הוזמנתי הערב כנציגה של שדולת הנשים…. אחד מהוויכוחים שלי עם ההנהלה הארצית של השדולה– שאני נמנית בין חברותיה– הוא האם אפשר לשנות את הדעות של הרבנות.  רוב חברות ההנהלה חושבות שניתן לשנות את עמדות הרבנות מבפנים.  אבל לפי דעתי, ברור שהגישה והתפיסה של הרבנות לאישה המוכה, עוצבה בעיקר ע"י המקורות שראינו, שבעיניהם הם אמת מוחלטת.  בגלל זה, אני טוענת שאזני הרבנים אטומות לפניות נשים.  ברור שתהיה זו משימה קשה לגרום לשינוי בתפיסת עולם של הרבנות.

       לי נראה שיש שתי אלטרנטיבות, אחת, היא אלטרנטיבה לבנות מודל כמו מסל"ן: ארגון נשים שלוחם בעד זכויות נשים, עם או בלי עזרת הממסד.  השניה, להפעיל לחץ ציבורי להכיר ברבנים שמוכנים לעזור לנו לחפש במקורות, הלכה שמתאימה לימינו ולפעול לפיה. הכרה זו, יכולה להביא להלכה שמתאימה לתפיסתינו של צדק ויושר."