דרשה ליו"ט פסח תשע"ד   4 בנים

הרב מיכאל גרץ

שמות פרק יב פסוק כו

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם:

ארבעה פסוקים בתורה שמדברים על הגדה של סיפור יציאת מצרים לבנים. המדרש יוצר דמות של בן לכל פסוק.

שמות פרק יב

(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם:

שמות פרק יג

(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

שמות פרק יג

(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

דברים פרק ו

(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:

 

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה יח ד"ה והיה כי "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו" (דברים ו כ) נמצאת אומר ארבעה בנים הם אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו" [דברים ו, כ] אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר "מה העבודה הזאת לכם" [שמות יב, כו] לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג ח) לי ולא לך. אלו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר "מה זאת" [שמות יג, יד] ואמרת אליו "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' "והגדת לבנך ביום ההוא" וגו' [שמות יג, ח].

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ד עמוד ב  א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח – כאילו עובד עבודת כוכבים, כתי' הכא: תועבת ה' כל גבה לב, וכתיב התם: ולא תביא תועבה אל ביתך. ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר, שנאמר: ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו' [פירוש אחד של כפר בעיקר, אולי הרשע היה גס רוח כי "אמר" ולא "שאל" כמו החכם שגם משתמש במילה "אתכם"]

אבל יש עוד הבנה של כפר בעיקר: חידושי הגרי"ז סימן רט [רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק (ידוע בשם 'הגרי"ז', או 'הרב מבריסק') נולד לאביו רבי חיים בשנת תרמ"ו (1886), בעת שזה שימש כראש ישיבה בוולוז'ין.] הגדה של פסח: ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו', כמה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים וכו', והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו וכו' והקב"ה מצלינו מידם. נראה הביאור עפי"מ [על פי מה] דאיתא בתוספות שבת נ"ה. ד"ה ושמואל אמר תמה בשם ר"ת [רבינו תם] שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב וכו' עיין שם. וזהו דאמר דכיון דיש ברית לאברהם "והיא" זאת שעומדת לנו תמיד להנצל מכל הקמים עלינו.

תוספות מסכת שבת דף נה עמוד א   ושמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות – אומר רבינו תם דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב (ויקרא כו) "וזכרתי את בריתי יעקוב אף לאחר גלות ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית…"

דרשות ר"י אבן שועיב דרשה לראש השנה [ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך בשנים מ'-ק' (1280-1340)]    ודוד ע"ה רמז לנו סוד הענין, ולמה רומז מלת תרועה, וזהו ותרועת מלך בו. ותרגם אנקלוס ושכינת מלכהון ביניהון. והאמת שתרועה כשמה והיא שעמדה לאבותינו ולנו. ותדע כי בענין המלחמה כתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו', ובנסוע המחנות תרועה יתקעו למסעיהם. וענין יריחו ויריעו כל העם תרועה גדולה.

דהיינו כפר בעיקר זה כפירה בברית אבות, בהתחייבות על פי ברית לקדם ולקיים את ההבטחה האלוהית מצד האבות וכל צאצאיהם, לדקם ולקיים עצמאות פוליטית מתוך חרות לאומית ופוליטית לעם ישראל, ומי שמוציא את עמצו מן הכלל של אחריות וחובה לקיים ברית אבות וחושב שאפשר לקיים אותה אף ורק על פי קיום התורה בלבד, באמת כופר בעיקר ומכחיש את הברית בין ה' ובין העם. באופן פרדוקסלי האידיולוגיה החרדית שלימוד תורה היא תמורה מספקת לשרות בצבא אם כן הופך אותם לכופרים בעיקר, ואל אמירתם על עבודת ה' איננה אלא הבל ורעות רוח. בצד שני חייבים לדאוג גם לקיום התורה, אבל זה הרבה יותר מורכב ומסובך ונושא לדיון בזמן אחר.]

ספר שבולי הלקט סדר פסח סימן ריח [ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא 1250]  והנה אנו צריכין לקיים הפסוק השני ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמרו רבותינו כשנראה לאברהם בין הבתרים היה אברהם בן שבעים שנה וכשנולד יצחק היה בן ק' שנה. נמצא משנגזרה הגזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה הרי שנגזר בין הבתרים עד שיצאו ממצרים שלשים וארבע מאות שנה וכך משמעו של פסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו באותה גזירה ושטר חוב של גלויות ושעבוד הנגזר עליהם במצרים משעת הגזירה עד שפרעו אותו החוב שלשים שנה וארבע מאות שנה והנה כל המקראות מקויימין ודבורין על אופניהן:

והיא שעמדה לאבותינו ולנו. פי' אחי ר' בנימין נר"ו [נטריה רחמנא ופטריה] הבטחת הגאולה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבוד וגליות היא אותה ההבטחה שעמדה לאבותינו במצרים ובבבל ובמדי וביון והיא העומדת לנו באדום שאז הראה לו כל הגליות וכן הוא מפורש בבראשית רבא אימה זו בבל חשיכה זו מדי גדולה זו יון נופלת עליו זו אדום וכשם שהראה לו השעבוד כן הראה לו הגאולה כמו שפירשנו למעלה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול על כולן הוא אומר כן: שלא אחד בלבד עמד עלינו. כלומר לא המצרים בלבד עמדו להרע לנו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו ולכלותינו בכח אותה הגזירה של גליות שנגזרו בין הגזרים והקב"ה מצילנו תמיד מידם כאשר הבטחנו: