"ברית אבות [מושג "ציונות" בחז"ל]: מה תוכנה ומה זה דורש ממני?"

ברית אבות [מושג "ציונות" בחז"ל]: מה תוכנה ומה זה דורש ממני?"

הרב מיכאל גרץ

רקע

רקע: מה פירוש "ברית" בתורה? כמה בריתות קיימות בתורה? מה המיוחד בסוגי ה"ברית" בתורה?

ברית נח: בראשית פרק ו, יח; בראשית פרק ט, ט – יא;

ברית אבות: בראשית פרק טו, יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־ הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת:

בראשית פרק יז, ד – כב; בראשית פרק כו, כח [יצחק]; בראשית פרק לא, מד [יעקב עם לבן]; שמות פרק ב, כד; שמות פרק ו, ד – ה;

ברית תורה עם ישראל: שמות פרק יט, ה – ו; שמות פרק כד, ו – ט, טז; שמות פרק לד, כז – כח; דברים פרק ה, ב – ג; דברים פרק כח, סט; דברים פרק כט

(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:

(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:

(יב) לְמַעַן הָקִים־אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה־לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת־הָאָלָה הַזֹּאת:

(יד) כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

(כד) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

פרק א'

גישת הרב פרופ' מ. קדושין על עקרונות הארגון של המחשבה בעולם של חז"ל. [ראה את הספר "בעולם המחשבה של חז"ל" של הרב פרופ' אברהם הולץ] ההנחה הבסיסית היא שעולם המחשבה של חז"ל מאורגנת מסביב למערכת של "מושגי-ערך" [המונח של הרב קדושין], והמערכת הזאת דומה לארגון של מערכת אורגנית, דהיינו "המוח הרבני" [המונח של הרב קדושין].

שני מושגי ערך שקיימים במערכת, אף על פי שהם בעימות זה עם זה, הם "זכות אבות" ו"ברית אבות".

"זכות אבות" קשור בקשר אורגני ומבטא את מושגי הערך של אמונה בה', קיום מצוותיו, נאמנות ברורה לרצונו. המעשים האלו יוצרים קרן בחשבון של זכויות שממשיכה לעמוד לצאצאי האבות והאמהות, כפי שנראה הלאה, בשעה שהם זקוקים לזכויות כדי לכפר על עבירות, או כאשר הם מסתבכים עם מלכויות זדון. וה' מכבד זכויות אלו ופועל לעזור לישראל בשעת הצורך. גם כל פרט בכל דור אמור להוסיף לחשבון הזכויות על ידי קיום התכונות האמורות באבות ואמהות.

"ברית אבות" כוללת שני חלקים. 1) את סיפורי האבות ובעיקר ההבטחה שהם מקבלים את ארץ ישראל כנחלת עולם. 2) ברית התורה לכל העם שיצאו ממצרים המכילה החוקים ומשפטים וכו' . בשניהם הפועל "כרת" מופיע, דהיינו ברית של שני צדדים שלכל צד קיימת אחריות והתחייבות לנהוג על פי כללים מסויימים ולמטרה משותפת.

הרב צבי גרץ "כריתת הברית לשני חלקים מסמלת שלכל צד ישנה אחריות ואת החובות שלו לשם הקמת הברית והשגת מטרת הברית בין השניים. כריתה פירושה חלוקה של משהו שלם, שאותו כורתים היינו מחלקים לשניים. כך יוצא כי כל צד צריך לשמור ולקיים את הצד שלו בברית, ואינו יכול לקיים את הצד של האחר. כך יוצא כי רק במצב ששני הצדדים מקיימים את הצד שלהם הברית כולה מתקיימת.

פרק ב' מניין ששני מושגי ערך אלו בקונפליקט?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נד עמוד ב רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו, בכוליה דסדר מועד, כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן. כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו. אמר רב פפא: והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא. כי הא דאמר רבי חנינא: מאי דכתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, אם שרים חטאו –/תלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד א / זקנים מה חטאו? אלא, אימא: על זקנים שלא מיחו בשרים. רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל, אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה, ולא הוה משגח בה. אמר ליה: לא סבר ליה מר אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה? אמר ליה: שיננא, רישך בקרירי, רישא דרישיך בחמימי; הא יתיב מר עוקבא אב בית דין. דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם וגו'.

אמר ליה רבי זירא לרבי סימון: לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה: לא מקבלי מינאי. אמר ליה: אף על גב דלא מקבלי – לוכחינהו מר, דאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם – לא יקבלו מהם. (אמר) +מסורת הש"ס: [אמרה]+ לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי – להם מי גלוי? והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי – אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו. ומיד והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבש הבדים וקסת הספר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת. מזבח הנחשת מי הוה? אמר להו הקדוש ברוך הוא: התחילו ממקום שאומרים שירה לפני. ומאן נינהו ששה אנשים? אמר רב חסדא: קצף, אף, וחימה, ומשחית, ומשבר ומכלה. ומאי שנא תיו? אמר רב: תיו – תחיה, תיו – תמות. ושמואל אמר: תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר: תחון זכות אבות. וריש לקיש אמר: תיו – סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא; דאמר רבי חנינא: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. (אמר) רבי שמואל בר נחמני +מסורת הש"ס: [אמר]+: אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו.

מאימתי תמה זכות אבות? אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו'. ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת וגו'.

תוספות מסכת שבת דף נה עמוד א

ושמואל אמר תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות – אומר רבינו תם דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב (ויקרא כו) "וזכרתי את בריתי יעקוב" אף לאחר גלות. ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית, ומפרש דשמואל דאמר מימי חזאל דייק מדכתיב "למען בריתו"* ולא למען זכותו, ואומר ר"י דבויקרא רבה (פ' לו) דייק מעד עתה** כדפי' בקונטרס ולר"י נראה דלא פליגי שמואל ור"י אלא שמואל קאמר דלרשעים תמה אבל לצדיקים לא תמה ובצדיקים איירי ר"י תדע דהא ר"י אמר בסמוך דמימי חזקי' תמה זכות אבות והכא קאמר דאף בשעת חורבן דבתר הכי תחון זכות אבות ועל זה אנו סומכין להזכיר זכות אבות ובשלהי ויקרא רבה רבי אחא אומר לעולם זכות אבות קיימת ולעולם אנו מזכירים אותם וכן הוא אומר כי אל רחום וגו' ולא ישכח את ברית אבותיך וגו'.

* מלכים ב פרק יג, כב – כג וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת־יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז: וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת־אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא־הִשְׁלִיכָם מֵעַל־פָּנָיו עַד־עָתָּה:

** ויקרא רבה (וילנא) פרשת בחוקותי פרשה לו, ו עד מתי זכות אבות קיימת ר' תנחומא אמר בשם ר' חייא בר מנחמא ואמרי לה ר' ברכיה בר חלבו בשם רבא בר זבדא עד יהואחז הה"ד (מ"ב =מלכים ב'= יג) ויחן ה' אותם וירחמם וגו' עד עתה, עד עתה זכות אבות קיימת ר' יהושע ב"ל =בן לוי= אמר עד אליהו הה"ד (שם /מלכים/ א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו' שמואל אמר עד הושע הה"ד (הושע ב) ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי ואין איש האמור כאן אלא אברהם כד"א (בראשית כ) ועתה השב אשת האיש ואין איש אלא יצחק שנאמר (שם /בראשית/ כד) מי האיש הלזה ואין איש אלא יעקב שנא' (שם /בראשית/ כה) ויעקב איש תם ר' יודן אמר עד חזקיה כד"א (ישעיה ט) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו', ר' יודן ברבי בשם רבי ברכיה אמר אם ראיתה זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמטטה לך והטפל בחסדים הה"ד (שם /ישעיהו/ נד) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, הרים אלו אבות והגבעות אלו אמהות ואח"כ וחסדי מאתך לא ימוש א"ר אחא לעולם זכות אבות קיימת לעולם מזכירין ואומרין (דברים ד) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך וגו'.

א] חידושי הגרי"ז סימן רט [רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק (ידוע בשם 'הגרי"ז', או 'הרב מבריסק') נולד לאביו רבי חיים בשנת תרמ"ו (1886), בעת שזה שימש כראש ישיבה בוולוז'ין.] הגדה של פסח: ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו', כמה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים וכו', והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו וכו' והקב"ה מצלינו מידם. נראה הביאור עפי"מ [על פי מה] דאיתא בתוספות שבת נ"ה [ע"א] ד"ה ”ושמואל אמר [זכות אבות] תמה בשם ר"ת" [רבינו תם] שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב וכו' עיין שם. וזהו דאמר דכיון דיש ברית לאברהם "והיא" זאת שעומדת לנו תמיד להנצל מכל הקמים עלינו. [האפשרות להתיישב ולחיות בארץ ישראל תמיד עומדת לנו, דהיינו הקב"ה הכין פתרון אפשרי להנצל מעבדות או שעבוד מלכיות; והאפשרות קיימת תמיד. אבל ההוצאה של הישועה מהכוח אל הפועל איננה אוטומאטי אלא תלויה במעשי בני ישראל.]

ב] מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה יח ד"ה והיה כי "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו" (דברים ו כ) נמצאת אומר ארבעה בנים הם אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול… רשע מה הוא אומר "מה העבודה הזאת לכם" [שמות יב, כו] לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג ח) לי ולא לך. אלו היית שם לא היית נגאל. …

ג] דרשות ר"י אבן שועיב דרשה לראש השנה [ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בערך בשנים מ'-ק' (1280-1340)]    ודוד ע"ה רמז לנו סוד הענין, ולמה רומז מלת תרועה [תה' מז, ו "עלה אלוהים בתרועה…"], וזהו ותרועת מלך בו [במדבר כג,כא]. ותרגם אנקלוס ושכינת מלכהון ביניהון. והאמת שתרועה כשמה והיא שעמדה לאבותינו ולנו. ותדע כי בענין המלחמה כתיב "וכי תבואו מלחמה בארצכם" וגו' [במדבר י, ט], "ובנסוע המחנות תרועה יתקעו למסעיהם" [במדבר י, ו]. וענין יריחו "יריעו כל העם תרועה גדולה" [יהושע ו, ה].   **ראה בסוף מדרש שכל טוב

כאן הפירוש מצביע באופן מיוחד על הצורך של העם להלחם, בעת הצורך, [להופעת רעיון הזה בתורה עצמה ראה מאמרי בסוף חומש עץ חיים] לממש את השבועה, הברית, עם הקב"ה על האפשרות לשבת בארץ ישראל. כאן ברור שהברית אמנם עומדת לנצה אבל מימוש הברית תלוי בנכונות של בני ישראל לנהל מלחמות.

חלק 2) [א] ברית התורה עם כל עם ישראל בהר סיני מהווה המפתח לאפשרות לרשת את הארץ. ברית התורה היא היעד של ישיבה בארץ מתוך מחוייבות למשפט וצדקה, חברה הוגנת, צודקת המלאה חמלה ורצון לעזור לאזרחי המקום. הישיבה בארץ תלויה בקיום החוקים והמשפטים של התורה.

ויקרא פרק יח

(כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:

(כז) כִּי אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:

(כח) וְלֹא־תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:

ספרא קדושים פרשה י

(יד) ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה וגומר ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות מושלו המשל לה"ד לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות לכך נאמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. (טו) ושמרתם את חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים, ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לרשת בה, ואני איני מביא אתכם אלא על מנת לירש …

 

 פרק ג' שני ארונות: הסמל המייצג של שני חלקי ברית אבות

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט (משלי י ח) ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור והיא הראתה למשה קבר יוסף אמרה לו במקום הזה שמוהו עשו לו מצרים ארון של מתכת ושקעוהו בתוך נילוס בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר יוסף יוסף הגיעה השבועה שנשבע הב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתך כי בגללך אנו מעוכבים ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה … רבי נתן אומר בקיפוסולין של מצרים היה קבור יוסף … ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד ולא עוד אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו והם אומרים להם זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים ואומרים להם מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים ואומרים להם המונח בארון זה קיים מה שכתוב במונח בארון זה. במונח בארון זה כתיב אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב) וביוסף כתיב התחת אלהים אני (בראשית נ יט), במונח בארון זה כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים וביוסף כתיב את האלהים אני ירא (שם /בראשית/ מב יח) כתיב לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה (שם /בראשית/ מב טו), כתיב זכור את יום השבת וביוסף כתיב וטבוח טבח והכן (שם /בראשית/ מג טז) ואין הכן אלא שבת שנ' והיה ביום השישי והכינו (שמות טז ה) כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני (בראשית לז יג) כתיב לא תרצח לא רצח לפוטיפר, כתיב לא תנאף לא נאף לאשת פוטיפר, כתיב לא תגנוב לא גנב שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו' (בראשית מז יד), כתיב לא תענה ברעך והרי דברים קל וחומר ומה דבר של אמת לא ענה של שקר על אחת כמה וכמה. כתיב לא תחמוד שלא חמד אשת פוטיפר, כתיב לא תשנא (ויקרא יט יז) וביוסף אומר וינחם אותם וידבר על לבם (בראשית נ כא), כתיב לא תקום ולא תטור (ויקרא יט יח) וכתיב ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה (בראשית נ כ), כתוב וחי אחיך עמך (ויקרא כה לו) ויכלכל יוסף את אביו (בראשית מז יב): כי השבע השביע השביעם שישביעו לבניהם. רבי נתן אומר מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו אמר להם יוסף אבי ירד כאן לרצונו ואני העלתיו אני ירדתי על כרחי משביע אני עליכם ממקום שגנבתוני לשם תחזירוני וכן עשו לו שנ' ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה ויהיו לבני יוסף לנחלה (יהושע כד לב): … והעליתם את עצמותי מזה, שומע אני מיד ת"ל אתכם כשתהיו עולים ומנין שאף עצמות השבטים העלו עמם שנ' מזה אתכם [*].

[*] [ראה הרחבת מעגל השכול על אובדן של משפחות ביום הזיכרון, מהמישור המשפחתי למישור הלאומי. בלי להיכנס לבעיתיות הרגשית של הרחבה זאת עבור המשפחות, והצורך להתחשב בבעיה זאת בבאונו לקיים טקסים ליום הזכרון, יש במדרש רמז ששמירת הזכרון הזה מהווה חלק בלתי נפרד מברית אבות, והיא חיונית להמשך הקשר עם ההיסטוריה ועם המחוייבות לשבת בארץ ישראל.]